התפתחות הרפואה הסינית

הרפואה הסינית בנויה ממספר נדבכים, כאשר המוכרים יותר הם: הדיקור (אוקופונטורה: אוקו - מחט, פונטורה – החדרה), צמחי מרפא, טווינא, Tai Che, Che Goung, מדיטציה ואורך חיים תקין ובריא. 

הרפואה הסינית החלה להתפתח לפני כ - 5000 שנים, עם תחילתם של שושלות הקיסרים הקדומים והמאוחרים אשר תרמו אלפי שנות מחקר ע"י ניסוי וטעייה, כשמטרת העל היתה: לגרום לקיסר הנוכחי של אותה תקופה חיי נצח. כך בעצם התגלו האיכויות השונות של הצמחים ושל נקודות הדיקור ויעילותם לציבור הרחב, בזכות הדאגה לקיסרי העבר.

ההתפתחות העיקרית שלה נעשתה בסביבות המאה השלישית לפני הספירה, באותה תקופה שלט Huang Di - הקיסר הצהוב, שכתב את ספר הרפואה הפנימית - Nei Jing – השאלות הפשוטות - ספר שרובו כולל דיאלוג בין הקיסר הצהוב ל - Qi Bo הרופא השמימי. הספר מתחיל בשאלה הפשוטה ביותר, אותה שואל הקיסר את הרופא, איך זה שבעבר אנשים חיו עד גיל 100 ויותר ולא הראו סימני זקנה ומחלות, ואילו היום אנשים בקושי חיים עד גיל 50 , האם זה בגלל שינויים סביבתיים או בגלל שהם שכחו את הדרך? (שם הפרק הוא האמת האוניברסלית) בפרק השני מסביר הקיסר איך צריך לחיות בהרמוניה עם עונות השנה והשינויים בהם (שם הפרק הוא The art of life through the fore seasons).

במשך השנים שלאחר מכן הלימוד של הרפואה הסינית עבר מאב לבן ורק בסביבות האלף הראשונה לספירה היו בתי ספר לרפואה סינית.

בין השנים 1914 – 1644 הייתה חדירה של המערב לסין בעקבותיה חלה ירידה בטיפול באוקופונטורה (לא היה שינוי ביחס לצמחים כיוון שגם במערב השתמשו בצמחים לריפוי).

ב - 1949 בזמן המהפכה הקומוניסטית הוחרמו המטפלים הסינים כיוון שהם נחשבו אינטלקטואלים המאיימים על השלטון, וספרי רפואה רבים נשרפו והוחרמו. כמוהם הוחרמו גם הפילוסופים ואנשי הדת.

ב - 1958 הוקמה ועדה שהגדירה שניתן להשתמש באוקופונטורה להרדמה ולכאב.

ב - 1966 האוקופונטורה חזרה וזאת מהסיבה שהיה רופא אחד לכל 100,000 (מאה אלף) תושבים, אך למרות חזרתה הועדה דחתה דחייה כמעט מוחלטת של הפילוסופיה העתיקה העומדת מאחורי הרפואה הסינית.

ב- 1973 פרצה הרפואה הסינית לתודעה המערבית, הודות לעיתונאי שליווה את ניקסון במסעו לסין, שם הוא טופל בהצלחה בעזרת הרפואה הסינית.

אחד הבסיסים לרפואה הסינית הוא שהאדם הוא מיקרו-קוסמוס של המאקרו-קוסמוס. כלומר: כל התהליכים הקיימים בטבע, קיימים גם באדם וברגע שנבין את התהליכים הללו נוכל להבין את סוד החיים (אין כאן כוונה לסוד החיים במובן של חיי נצח אלה, אריכות חיים באיכות חיים).

בסיס נוסף הוא: האדם הוא חלק מהטבע והוא משפיע ומושפע ממנו, בניגוד למחשבה המערבית שהאדם הוא חלק נפרד ובלתי תלוי בטבע.

בעבר הרחוק בסין האדם היה מטופל לאורך כל השנה ולא רק בזמן מחלה, דבר זה נבע מהמחשבה שללכת לרופא כאשר אתה כבר חולה זה כמו לחפור באר מים כאשר אתה צמא. רופא אמיתי מלמד את מטופליו כיצד לחיות נכון, כיצד לשמור על איזון לאורך כל השנה ולהימנע ממחלות.

אנקדוטה משעשת: באותם זמנים כאשר האדם היה חולה הוא לא היה משלם לרופא כיוןן שהרופא נכשל במשימתו לשמור על בריאות מטופליו. האדם הבריא לעומת זאת, שילם לרופא במשך כל השנה, ובמשך כל זמן בריאותו.

שני מושגי בסיס ברפואה סינית:

Chi – הפרוש הפשוט של המילה צ'י - אנרגיה, הפרוש העמוק יותר הוא הכוח המעורר והמניע של החיים, כל דבר בחיים זה ביטוי של צ'י וצורה שונה שלו.

Yin ו - Yang - הפרוש המילולי של המילים - הצד המואר של ההר והצד האפל של ההר. Yin\Yang זהו מושג יחסי. למשל: השמש היא Yang וירח הוא Yin, אבל אם אני משווה את הירח לשאר הכוכבים אז הירח הוא Yang ושאר הכוכבים זה Yin. אותו עיקרון עובד גם ברפואה, אם האדם חלש, עייף, חסר ויטליות, לאותו אדם חסר Yang, ואילו אם אותו אדם דינמי ופעיל אך סובל במיגרנות דווקא בימי המנוחה שלו, חסר לו Yin.

שני המושגים הללו מובילים אותנו לתיאוריה עליה בנויה הרפואה הסינית, תיאוריית חמשת האלמנטים.